פסק-דין בתיק עפ"ת 11470-01-13

בפני ערעור על פסק דינו של בית  המשפט לתעבורה (סגן הנשיא, כב' השופט י' ריבלין), אשר הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בנהיגה במהירות מופרזת, בכך שנהג ברכב בדרך עירונית בה מותרת מהירות מרבית של 50 קמ"ש במהירות של 95 קמ"ש. המדובר בדרך חברון בירושלים לכיוון האומן.

בית המשפט קמא פסל את רישיונו של המערער ל-6 חודשים  (לאחר שהפעיל עונש פסילה על תנאי   למשך חמישה חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המערער) וכן הטיל עליו שלושה חודשי  פסילה על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 1,000 ש"ח. 

בתשובתו לכתב האישום כפר בא כוחו של המערער בכל העובדות חוץ מהנהיגה והוסיף, כי הוא " מבקש לכפור בתקינות, בכיול ובמיומנות ההפעלה".

מטעם המשיבה העיד השוטר שהפעיל את הממל"ז וכן הוגשה תעודת עובד ציבור בדבר תקינות המכשיר.

המערער עצמו בחר שלא להעיד.

בסיכומיו בבית משפט קמא ביקש ב"כ המערער לזכות את המערער משלושה טעמים:

א.         לא הוכח, כי השוטר מפעיל מוסמך.

ב.         לא הוכח, כי מדובר בבדיקה תקינה.

ג.          לא הוכח, כי הדרך בה נאכפה העבירה הינה דרך עירונית.

בית המשפט קמא דחה אחת לאחת את טענות ב"כ המערער וכאמור, הרשיעו בעבירה המיוחסת לו בכתב  האישום.

בערעורו זנח ב"כ המערער שתיים מהטענות שהעלה בבית המשפט קמא וריכז את כל טענותיו בכך שלא הוכח, כי מדובר בדרך עירונית.

ב"כ המערער הודה לראשונה בערעור בביצוע עבירת המהירות, אך, כאמור, טען, כי הואיל ולא הוכח, כי מדובר בדרך עירונית, יש להרשיע את המערער בנהיגה במהירות של 95 קמ"ש במקום 80 קמ"ש (וכתוצאה מכך, להטיל על המערער קנס בסך 250 ש"ח מכיוון שמדובר, לטענתו, בעבירה של ברירת משפט שהקנס בצידה הוא 250 ש"ח).

ב"כ המערער הציג בפניי מספר פסקי דין של בתי  משפט מחוזיים ובתי משפט לתעבורה וכן פסק דין אחר שניתן על ידי בית המשפט העליון (רשות ערעור 213/83 יצחק אסולין נ' מדינת ישראל, מיום 26.2.84).

מקובל עלי, כי עבירת המהירות (תקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה הינה עבירה של " איסור מוחלט" וכי על בית המשפט להקפיד בהוכחת היסודות העובדתיים של העבירה.

בנוסף, מקובלת עלי גם פסיקת בית המשפט העליון לפיה " פרוצדורה פלילית טובה צריכה בוודאי לתת לנאשם את מלוא ההגנה, כדי למנוע עיוות דין, אבל הדיון הפלילי אינו צריך לקבל צורת משחק אשקוקי שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק. תפקיד הדיון הפלילי - להוציא כאור משפט" (ראה ע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, וכן ע"פ 2842/10, 2898/10 נוי קלדרון נ' מדינת ישראל - מיום 23.10.12 (פורסם במאגרים)).

כאמור, מטעם המשיבה העיד השוטר רס"ר יניב עזרא,  אשר לא זכר את פרטי האירוע והדו"ח שערך הוגש בהסכמה (סומן ת/1).

בת/1 נרשמו, בין היתר, פרטיו של המערער, תיאור המקום בו בוצעה העבירה וחשוב לענייננו, כי צוין בדו"ח שמהירות הנסיעה לאחר ההפחתה הייתה 95 קמ"ש וכי המהירות המותרת הינה 50 קמ"ש.

לאחר מכן, פורטו נסיבות המקרה וכן דברי הנהג שהשיב לשוטר " לא שמתי לב".

הגשת הדו"ח ת/1 והדברים שנרשמו על ידי השוטר כמוהם כעדות ראשית שניתנה בבית המשפט. ואכן, מיד לאחר הגשת הדו"ח כראיה, נחקר השוטר חקירה נגדית.